יום האישה הבינלאומי: חמש נשים מעוררות השראה

לפני כמה חודשים חברה טובה (שגם תופיע בהמשך הפוסט) שאלה אותי: "תגידי, מה זה להיות פמיניסטית בעינייך?". השאלה הזאת תפסה אותי די בהפתעה, אף על פי שבמהלך השנים אני מודה ומתוודה שעלו בי שאלות דומות. מה זה פמיניזם? מי אלו הפמיניסטיות האלה? האם אני פמיניסטית או בכלל רוצה להיות פמיניסטית? אבל כמו הרבה שאלות שעולות אצלי, לא באמת הצלחתי להגיע לתשובות.

אחרי שהתחלתי להרהר שוב בשאלה, ואחרי שעברתי את המשוכה שתמיד עולה בי בקשר לשאלות מסובכות, שבדרך כלל הולכת ככה פחות או יותר: "מי אני? מה אני? אני לא באמת עד כדי כך מבינה בנושאים האלה, לא חקרתי אותם לעומק, אז איך אני בכלל יכולה להציע תשובה?", עלתה בי מחשבה אחת. בשבילי, להיות פמיניסטית זה פשוט לעשות בדיוק את מה שאני רוצה לעשות. אם אני רוצה להיות אשת קריירה – שאוכל לעשות את זה. ואם אני רוצה להישאר בבית ולהיות עם הילדים – זה גם בסדר. ואם אני רוצה לא להתחתן – אין בעיה, ולא להביא ילדים? בסדר גמור. להיות פמיניסטית זאת גם היכולת לקבל כל אישה בדיוק איך שמתאים לה להיות. לא לשפוט ולא להגיד על משהו שחייבים לעשות אותו כי ככה נהוג, או כי ככה מקובל. לכל אישה צריכה להיות אפשרות לבחור את הדרך שלה ולהיות מי שהיא.

ברור שעד שכל האפשרויות באמת יהיו פתוחות בפנינו צריך לעבור עוד דרך. עד שיהיה שוויון במשכורות, ועד שנשים לא יהיו המטפלות העיקריות בילדים, עד שהפטריארכיה תעבור מן העולם – צריך לעבוד ולהילחם.

אבל עד שזה יקרה אנחנו יכולות להיות הנשים האלה, הנשים שבוחרות את הדרך שלהן בעצמן ולא נותנות לאף אחד אחר להגדיר מי הן. בשנים האחרונות אני משתדלת מאוד לסלול לעצמי דרך. חלק ממנה היא כמובן הבלוג, אבל גם ההחלטה להיות פרילנסרית ולעבוד מהבית, החלטה שלא תמיד התקבלה בעין יפה אצל הסובבים אותי.

לכבוד יום האישה הבינלאומי שיתקיים ב-8.3 החלטתי לכתוב על חמש נשים שמעוררות בי השראה. נשים ששינו לי את תפיסת העולם, שעזרו לי להבין שאין רק דרך אחת, שלימדו אותי על עצמי ונתנו לי המון כוח וידע. אחרי רוב הנשים האלה אני עוקבת כבר די הרבה שנים ברחבי האינטרנט: בבלוגים, בפייסבוק או באינסטגרם. יכול להיות שאת חלקן אתן מכירות, ואם לא – אז בטח תשמחו להכיר.

זוהר וסילויצקי

את הבלוג של זוהר, Little Miss Sunshine, התחלתי לקרוא בערך מהזמן שהתחלתי להתעניין בבלוגים, אי שם ב-2009. הוא היה אחד מהבלוגים היחידים שהתמדתי לקרוא, ואפילו כשהייתי בדרום אמריקה השתדלתי לא לפספס פוסט. ומדובר על תקופה שבה עוד לא היה לי סמארטפון, אז זה בהחלט לא היה פשוט כמו היום.

זוהר כתבה בבלוג שלה על אופנה, אבל דרך האופנה היא גם נגעה בענייני דימוי גוף ודימוי עצמי. בשביל הבת 20 ומשהו שהייתי, זוהר הייתה לגמרי role model – מישהי שמתלבשת איך שהיא רוצה ואומרת מה שהיא רוצה. זוהר פתחה לי את הראש, גם בענייני בגדים (אף על פי שבאותה התקופה לא היה לנו את אותו הטעם), אבל היא בעיקר גרמה לי להרגיש שהשמנמונת שאני היא דווקא בסדר גמור. יותר מבסדר גמור – אני מהממת כפי שאני. כמובן, יש ימים ויש ימים, אבל בכל זאת אני שיניתי את צורת החשיבה שלי. חלק מהשינוי הזה נבע מהגיל ומההתבגרות שלי, אבל אין ספק שאני חייבת הרבה ממנו גם לזוהר.

היום הבלוג של זוהר קצת פחות פעיל, אבל היא עדיין מנהלת אינסטגרם מהמם שעוסק בבודי פוזיטיב, וגם קהילה גדולה בפייסבוק שעוסקת באותו נושא. ממליצה בחום להיכנס, לקרוא ולעקוב.

לובה שרגא

גם את הבלוג (הראשון) של לובה התחלתי לקרוא באזור 2009. מאז הבלוג שלה עבר כמה גלגולים, ואני נשארתי קוראת נאמנה. בימיו הראשונים הבלוג עסק כמעט אך ורק באופנה ובביוטי, אבל היום הוא הפך להיות Fashion Tails – מגזין לכל דבר, שמשחרר לאוויר העולם המון תוכן איכותי בקצת מסחרר.

הדרך שלובה עשתה מרתקת אותי, במיוחד לאור העובדה שאני באמת עוקבת אחריה מימיה הראשונים בעולם התוכן. היא עשתה קפיצת דרך ענקית, מבלוג קטן שעוסק באופנה למגזין איכותי שחולש על ענייני לייף סטייל, ביוטי, אופנה, עיצוב הבית ועוד היד נטויה. את כל הדרך הזאת היא עשתה בלי להתפשר ובלי לזלזל בקוראות שלה, והעיקר: התוכן שהיא מעניקה לנו הוא סופר איכותי, גם מבחינת תוכן כתוב וגם מבחינת תוכן ויזואלי. לובה נמצאת גם בפייסבוק וגם באינסטגרם, אבל היא מעידה שהמקום הכי חשוב מבחינתה, זה שהיא לא מפסיקה להשקיע בו, הוא הבלוג. לובה – אני מעריצה אותך!

תמר גולן

הבלוגרית האחרונה ברשימה – אבל גם יחסית הכי חדשה. את הבלוג שלה, הדוניסטית, תמר פתחה לפני כשלוש שנים. אני לא זוכרת מתי בדיוק נתפסתי אליו, אני מניחה שדי בהתחלה, אבל ברגע שהתחלתי לקרוא אותו – נדלקתי. תמר היא לגמרי דמות לחיקוי. תוך כמה שנים בודדות היא הפכה להיות אחת הדמויות החזקות בתחום הבלוגינג הישראלי, עם תוכן טקסטואלי וויזואלי מהמם. תמר נמצאת ב"ליגה של הגדולים", והאינסטגרם שלה לגמרי ברמה בינלאומית.

הבלוג של תמר עוסק בהנאות החיים, כמו ששם הבלוג מעיד. התכנים שלה עוסקים בטיסות לחו"ל, באוכל טעים, במסעדות, בחופשות מהנות, ובקיצור: היא חיה את החלום. חוץ מכל אלה היא גם מקצוענית אמיתית, ורואים את זה בכל טקסט ובכל אימג' שהיא מפיקה. היא גם לא חוששת לחלוק מהידע שלה בקבוצה שהיא מנהלת או בקורסים שלה, שבה היא מלמדת בלוגריות חדשות על צילום, שיווק, מדיות חברתיות ועוד.

אירה חרקובסקי

אירה התחילה את דרכה בתור בלוגרית, אבל הפכה לאושיית אינסטגרם ענקית. אני לא ממש זוכרת מתי הפעם הראשונה שנתקלתי בה, וזה נדמה כאילו היא תמיד הייתה שם… אירה מעבירה היום קורסים וסדנאות לאינסטגרם, ובתור מישהי שהייתה בסדנה שלה פעם אחת, היא באמת מהממת והידע שלה הוא פרייסלס.

הדרך שהיא עשתה, ממהנדסת ועובדת בבנק ועד לבעלת עסק מצליח ומשגשג – מדהימה אותי. כשאני מסתכלת עליה, וגם על נשים אחרות שהצליחו להגשים את עצמן ולפלס את הדרך, אני מרגישה שבאמת הכל אפשרי. כי אם הן הצליחו, בעזרת נחישות, התמדה וגם עם הרבה ביטחון ואמונה בעצמן ובדרך שלהן, אין סיבה שלא כל אחת מאיתנו תצליח.

תמר רוטמן

תמרולי אהובתי! החברה שהזכרתי בתחילת הפוסט, ששאלה אותי מה זה להיות פמיניסטית, היא זאת שסוגרת את הרשימה שלי. ואם היא לא יודעת את זה עד עכשיו – תמר: אני מעריצה אותך באמת ובתמים. תמר חברה שלי מהתואר הראשון (אף על פי שהיא העבירה את כל השנה הראשונה בהתעלמות ממני), ולשמחתי נשארנו חברות-הכי-טובות גם שחלפו מאז אי אלו שנים.

אף על פי שזה אולי קצת מוזר להעיד על חברה, תמר היא אחת הנשים הכי חכמות שאני מכירה, ולראיה – היא סיימה עכשיו דוקטורט בהיסטוריה. היא נלחמת על הדעות שלה, גם אם הן לא בדיוק מוצאות חן בעיני אחרים וגם אם הן לא הדעות הפופולריות בימינו. ואם זה לא להיות פמיניסטית – אני לא יודעת מה כן. ואם כבר חזרנו לפמיניזם, אז לאחרונה היא הצטרפה לחברתה מורן גרינוולד וביחד הן הקימו מיזם ממש מעניין שנקרא הפמיניסט.ית. הפמיניסט.ית הוא מגזין שמדבר על פמיניזם, על אירועים ותופעות שמתרחשים סביבנו ובעיקר – מעורר את השיח הפמיניסטי. אני ממש ממליצה לכן להיכנס ולקרוא את הגיליונות האחרונים שלהן, הם מעוררי מחשבה וסופר מעניינים. 

עד לכאן הבחירות שלי. רוצה לשתף אותי בבחירות שלך? השאירי לי תגובה ממש כאן