ג'ונגל של יום הולדת

מאז שגיליתי את פינטרסט חיי אינם חיים בלי שוטטות יומית באתר וחיפוש של תמונות חמודות. במיוחד יש לי קראש על האירועים המושלמים שמפיקים שם, על היופי ועל הכישרון שמתפרץ לכל עבר. כבר מזמן מדגדג לי באצבעות הצורך באירוע פינטרסט, ואחרי שהפקתי לעצמי את מסיבת יום הולדת 30 (אפשר לקרוא עליה כאן), והביטחון ביכולתי לחגוג מסיבה בסטייל גבר, חיפשתי סיבה נוספת לפזר קצת נצנצים בדירה הקטנטנה שלי.

ואיזה סיבה טובה יותר יש לחגיגה מיום הולדת של אחיין אהוב?

וכך, אחותי קיבלה הצעה מפתה ביותר להפקת יום הולדת. הייתי בטוחה שכמו תמיד היא תדחה את הרעיון שלי (היא כבר יודעת מה מצפה לה מאחותה המשוגעת והפריק קונטרול), אבל אולי בגלל ההצעה המאוחרת (שבוע וחצי לפני האירוע) ואולי בגלל שכבר לא היה לה כוח לחשוב על כל הארגונים – היא אמרה כן!

מיד אצתי רצתי לפינטרסט לפתוח לוח חדש ליום ההולדת. אבל רגע! אם פותחים לוח חדש, כדאי כבר שיהיה נושא ליום ההולדת – מה, נחגוג סתם מסיבה? עם עוגה וקצת במביסלי? בעולם הפינטרסטי שבו אני חיה זה לא יכול לקרות.

מסתבר שהנסיך הקטן ביקש עוגת אריה ליום ההולדת, ולכן בסופו של דבר הנושא הנבחר היה ג'ונגל (וכשאני אומרת בסופו של דבר הכוונה היא שהנושא הוחלף ארבע פעמים בארבע שעות).

לארגן מסיבה כמו שחלמתי בשבוע וחצי בלבד זה לא פשוט, במיוחד כשאת פרפקציוניסטית ומיליון רעיונות מסתובבים לך בראש, אבל במאמץ משפחתי משותף, ועם קצת עזרה מחברות שהתנדבו – שלא לומר הוכרחו – לעזור להכין דברים עד אמצע הלילה (אתן יודעות מי אתן!) הרמנו הפקה מיוחדת ביותר. וב"הרמנו" אני מתכוונת גם לחצי השני שלי בבלוג – אורטל – שהייתה אחראית על כל ענייני המיתוג והעיצוב הגרפי, ועל תמיכה נפשית ברגעים קשים. לאב יו!

אז מה אכלנו

רציתי אוכל שיהיה קל להכנה, שיתאים לשעת הבוקר המוקדמת של האירוע ושישתלב בעיצוב. הגדרתי מראש "אוכל לילדים" ו"אוכל למבוגרים", על אף שבסופו של דבר כולם אכלו מהכל. הלהיטים: סנדוויצ'ים שיצרו דמות נחש, וירקות שעוצבו בצורת אריה, דשא ופרחים. ליד כל קערה או מגש הנחתי תגית ממותגת עם שם החטיף וחיה, למשל "ירקות לאריות" או "סססנדוויצ'ים לנחשים". ההורים התרשמו מזה, אני מניחה שהילדים קצת פחות.

דרגת הקושי: אוכל יותר פשוט מזה אי אפשר להכין. הסוד היחיד הוא בעיצוב.

איך עיצבנו

כאן לא היו חסרים לי רעיונות, עד כדי כך שכבר הסתובב לי הראש ועלו בי הרהורי פרישה. בסופו של דבר הצלחתי להצטמצם ולהחליט מה יהיה במסיבה.

השיטה שלי: להחליט על דבר אחד שאני בטוחה שבא לי לעשות ומשם להתקדם. תמיד יהיה את הדבר הזה שארגיש יותר מחוברת אליו, או שממש יתחשק לי לנסות אותו. במסיבת יום ההולדת שלי היו אלה הכוסות המנצנצות שסללו לי את הדרך, והפעם היו אלה דווקא הקישוטים של העצים שתלינו מהתקרה. אחרי שמחליטים על דבר או שניים שרוצים לעשות, הדרך כבר יותר פשוטה. לפחות אצלי.

העצים בנויים מטפט ירוק שגזרתי בצורה של עלים, מסרטי קרפ חום ומבלונים אדומים. הכל הוכן מבעוד מועד והוצמד לתקרה בעזרת מסקינג טייפ בערב לפני המסיבה. באופן מפתיע כל העצים שרדו, למרות ניסיונות הזאטוטים למשוך בקרפ ולהגיע לבלונים.

אחרי שהחלטתי על העצים התלויים עברתי לטפל בשולחן. במהלך הקניות ליום ההולדת מצאנו במקרה מרבד דשא מפלסטיק. אני נדלקתי עליו, ולמרות שלא היה לי מושג מה אעשה אתו, בסופו של דבר הוא הונח על השולחן אחר כבוד וזכה בעץ שאולתר מגליל נייר, קרפ וטפט ירוק. על הדשא הצבתי גם חיות פלסטיק קטנות שחבשו כובעים קטנים כיאה לאורחים ביום ההולדת (שוב רעיון אדיר מפינטרסט).

בכניסה לבית הוצבו כובעי חיות שהכנו במיוחד ליום הולדת (את ההדרכה לכובעי יום ההולדת תמצאו כאן), ובהמשך יום ההולדת העמדנו שם גם פינת "אמץ חיה". כל ילד קיבל במתנה בובת יד של חיה, וכרטיס אימוץ מיוחד וממותג ליום הולדת שמילא ביחד עם הוריו.

עוד דבר שזכה להצלחה מסחררת אצל ההורים והילדים גם יחד היה הציור של חיות הג'ונגל שהכנתי, כשמקום הראש של החיות הציצו שם הילדים. מכל הדברים שהכנתי הציור והכובעים דרשו הכי הרבה התעסקות – אבל הם לחלוטין היו שווים את ההתלהבות הכללית.

מה יצרנו

החלטתי שבגזרת ההפעלה אני אעשה את מה שאני הכי טובה בו – יצירה. הרעיון המקורי היה ליצור משקפות, לצאת לטייל בג'ונגל של הדירה ולאתר בעזרתן חיות. מפאת חוסר מקום ורגליים קרות (אני? אגרור אחריי חבורה של ילדים לטיול בדירה?), הוחלט להיצמד ליצירה בלבד.

הכנתי מראש משקפות מגלילי נייר טואלט (לאסוף כשלושים גלילי נייר טואלט בשבוע זה קשה, ולשמחתי כל המשפחה המורחבת נרתמה לסיפור), והילדים היו צריכים לקשט אותן במדבקות של חיות, בצבעים, או בכל דבר אחר שרצו.

ההפעלה השנייה הייתה יצירת פרפרים – הכנתי מראש כנפיים מבריסטול וגוף ממקל ארטיק ומנקה מקטרות. חשבתי שהילדים יבחרו צבע של פרפר ושל מחושים, ידביקו אותם זה לזה ורק אז יתחילו לקשט. מה ששכחתי הוא שקשה להשתלט על כמות כזאת של ילדים שרוצים *בדיוק* מה שהשני לקח, דבר שיצר מהומה קלה. אם הייתי עושה את ההפעלה הזאת שוב, הייתי מדביקה מראש את כל הפרפרים ורק נותנת להם לקשט.

נכון, היו דברים ששכחתי בדרך, המדפסת קצת חרקה ולא הדפיסה את כל מה שרציתי, התכנית להפעלת הילדים לא עבדה בדיוק כמו שתכננתי – אבל מה שאנשים לא יודעים לא פוגע בהם, והאחיינים שלי לימדו אותי שלפעמים, באין מנוס ממילה אחרת, צריך פשוט לזרום.

אז זרמתי.

העיקר שכולם נהנו.

תובנות

1. להפיק הפקה שכזאת בשבוע וחצי זה לא קל, אבל הסיפוק גדול.
2. אמנם קשה לי כשהדברים לא מושלמים, אבל אני לומדת להתגבר על זה וזה גם חשוב.
3. לפי התגובות אני לגמרי יכולה לפצוח בקריירה חדשה – עולם הפעלות הילדים מחכה לי!
4. הפקות קונספט זה הכי כיף בעולם. אני כבר מתכננת את ההפקה הבאה.
5. בפעם הבאה שאשאל – למה לעזאזל אני עושה את זה לעצמי?! אפנה את עצמי בחזרה לפוסט זה.

נתראה בהפקה הבאה!