במשפחה שלנו יש מסורת משפחתית ארוכת שנים של טיולים משותפים. המסורת הזאת התחילה עוד בימים שבני דודים שלי ואני היינו קטנטנים, והמשיכה עד היום, כשהמשפחה כבר מאוכלסת בנינים לרוב.
בדרך כלל אנחנו יוצאים לטיולים האלה פעם בשנה, במיניבוס משותף או בשיירת מכוניות. לפעמים אנחנו ישנים יום או יומיים באכסניה, ולפעמים זה טיול יומי. פעם אחת אפילו הרחקנו ביחד עד מדירה, שם חרשנו את האי במיניבוס משותף.
כך או כך, פעם בשנה אנחנו מתכנסים בחצר של סבא וסבתא, ויוצאים אל הלא נודע.
בשנה שעברה, בתחילת פברואר (כן, הפוסט הזה חיכה בסבלנות לתורו במשך שנה תמימה), יצאנו לחגוג יום הולדת משותף לסבא וסבתא שלי, שנולדו שניהם בינואר. דוד שלי, מדריך הטיולים שלנו, החליט שהפעם נטייל בפארק בריטניה.
כמו שבדרך כלל קורה בטיולים משפחתיים, הלכנו לאיבוד. אבל כמו שגם קורה בדרך כלל – הצלחנו לבסוף למצוא את השביל הנכון והמשכנו לצעוד. וגם אם השביל הזה לא היה השביל שתוכנן לנו מראש – מה שחשוב הוא שהיינו בו כולם ביחד.
בתמונה: האחיין החמוד שלי מנסה למצוא חיות ג'ונגל, ומשתמש במשקפת שהכנתי איתו כמה ימים לפני הטיול. בסוף לא מצאנו אריות ונמרים, רק כמה חמורים משוטטים. עם זאת, הם היו מאוד חמודים וליוו אותנו חלק ניכר מהדרך.
בסוף המסלול חיכתה לילדים הפתעה. כיוון שהטיול היה בט"ו בשבט, הכנו להם מראש הפעלה של ציור והדבקה על עציצי טרקוטה, ושתילה של פרחים (לוע הארי למי שמתעניין).
בת דודה שלי הביאה מלא ציוד יצירה: מכחולים, צבעי גואש, טוליפים ומדבקות במיליון דוגמאות, וכל ילד תפס עציץ והתחיל ליצור.
והנה כל העציצים ביחד, אחרי השתילה, משתזפים בשמש ומחכים שייקחו אותם לבית החדש שלהם. אני חושבת שהם השתלבו היטב בסביבה, לא?
מה אתכן? גם לכן יש מסורות משפחתיות מעניינות? ספרו לנו בתגובות!
מחפשות עוד רעיונות להכנת עציצים בט"ו בשבט? תוכלו להכין גם עציץ ממוחזר מפחית שימורים או עציץ עם מסר!
