בכתבה הזאת, ברשותכן, אני משנה קצת כיוון ולא מדברת על צמחי בית, אלא על צמחי תבלין שמאוד פשוט להשריש. בדרך כלל צמחי תבלין הם צמחים שאוהבים אור ומים, ולכן עדיף לגדל אותם בחוץ, במרפסת או על אדן החלון. הם פחות מתאימים בתור צמחי בית, אף על פי שאני יודעת שלפעמים מוכרים אותם ככאלה. יש צמחים שיכולים להסתגל לחיים בתוך הבית, למשל רוזמרין הוא צמח חזק שהחזיק לי במשך כמה חודשים יפים במטבח מאוד מואר. עם זאת, רוב צמחי התבלין יעדיפו לבלות את חייהם בחוץ. אז קחו את זה בחשבון.

באופן אישי היה לי ניסיון טוב עם השרשה של צמחי התבלין שאני מציגה כאן. ובכל זאת – כדאי לדעת שלא כל השרשה מצליחה. גם לי לא הכל מצליח. היו לי השרשות שנראו מוצלחות ואז התאבדו, או צמחים שבכלל לא גידלו שורשים ופשוט נרקבו בתוך המים. אין מה לעשות, זה עניין של ניסוי וטעייה. מה שכיף בהשרשה הוא שאפשר תמיד לנסות שוב, ואף על פי שלפעמים הלב קצת נשבר זה לא אסון גדול כמו להרוג צמח שקנית במשתלה. גם זה קרה לי כמה פעמים וזה ממש לא נחמד.

קדימה, בואי נתחיל להשריש!

***

עובדה מעניינת: לפני כמה שנים כשהתחלתי לצאת עם חן גיליתי שלגרניום לימוני יש שם נוסף שלא הכרתי – עטרה. בעדה הטריפוליטאית (ואולי בעדות נוספות), נוהגים לשים עטרה על שולחן השבת, ולברך על הריח שמפיצים העלים. לגרניום לימוני, כפי שמצביע השם שלו, יש ריח לימוני מאוד חזק, והוא אחד הצמחים שהכי קל להשריש. באחריות. גם סוגים אחרים של גרניום קל יחסית להשריש, אבל בעוד שעם סוגים אחרים ההשרשה לא תמיד מצליח, עם הגרניום הלימוני הייתה לי הצלחה מסחררת.

איך משרישים גרניום לימוני?

פשוט וקל: חותכים ענף קטן של כ-15-10 ס"מ משיח גרניום, מורידים את העלים התחתונים ופשוט נועצים באדמה. את השאר יעשה הצמח. שימו לב שגם אם בימים הראשונים הוא נראה קצת מסמורטט ועצוב זה לא אומר שההשרשה לא הצליחה. הוא לרוב מתאושש ומשתקם.

שימו לב שהיום משתמשים המון בצמח הזה בתור גדר חיה ואין בעיה לקטוף ענף קטן בשביל ההשרשה. באופן כללי אני לא ממליצה לכם ללכת ולקטוף ענפים מהמרחב הציבורי כדי להשריש אותם, אבל במקרה של גרניום לימוני, שהוא שיח מסועף ופרוע שגדל מאוד מאוד מהר, אני לא חושבת שיש עם זה בעיה.

שימושים

חוץ מהשימוש שלו בתור עלי ריח על שולחן השבת, גרניום לימוני הוא תוספת מצוינת לתה.

***

לפני כמה שנים הייתי מכורה לתוספת של בצל ירוק בסלט. הוא מרענן וטעים, ובעיקר – אין לו את הטעם החזק של בצל לבן שאני לא סובלת בגרסה החיה שלו. עוד סיבה שכל כך אהבתי בצל ירוק היא שפשוט נהניתי לשתול אותו באדנית שלי לאחר שסיימתי עם הסלט!

איך משרישים בצל ירוק?

בצל ירוק כבר מגיע עם שורש, ולכן כל מה שעליכן לעשות הוא לחתוך את החלק הירוק, להשאיר כמה ס"מ בודדים של השורש הלבן ופשוט לשתול באדמה. אחרי כמה ימים תראו שמתחיל לבצבץ מתוך השורש עלה ירוק, ואחרי כמה ימים נוספים הוא כבר יהיה מוכן לקטיפה. הבצל הירוק מתחדש כל הזמן, ולכן כל עוד אתן משאירות את השורש בתוך האדמה – תהיה לכן אספקה בלתי נגמרת של בצל. איזה כיף!

שימושים

סלטים, מרקים, מוקפץ.

***

אני כל כך אוהבת בזיליקום. חוץ מהטעם שלו אני נהנית להסניף את הריח הממכר שלו, וכל פעם שאני פוגשת בו בגינה אני חייבת למולל את העלים ולהריח.

איך משרישים בזיליקום?

כמו הבצל הירוק, גם בזיליקום שקונים בחנות מגיע לפעמים בגרסה עם שורשים. במקרה הזה אין בעיה – פשוט חותכים את העלים שצריכים ושותלים את השורשים באדמה. לפני כמה שנים יצא לי לשתול שורש כזה של בזיליקום שצמח לגבהים בלתי הגיוניים ושימח אותי עד מאוד.

במקרה שאתן משרישות גבעול בזיליקום שקיבלתן, קטפתן או קניתן, והוא ללא שורש – אין שום בעיה. פשוט מורידים את העלים התחתונים ושמים את הגבעול בתוך כלי עם מים. שימו לב לשים את הכלי במקום מואר. לאט לאט הגבעול יתחיל להוציא שורשים, וכשהם יהיו באורך של כחמישה ס"מ תוכלו לשתול אותו באדמה.

שימושים

סלטים, רטבים, מאפים.

***

האמת שיש לי יחסי אהבה-שנאה עם רוזמרין. אני מאוד אוהבת את המראה של הצמח, אפשר לשלב אותו בזרי פרחים, באריזת מתנות וגם בעיצוב שולחן חג. הוא גם מאוד מאוד חזק, וברגע שהוא מתמקם קשה לגרום לו למות. וכמו שהוא חזק ועמיד – גם הריח והטעם שלו חזקים ועזים. צריך להיזהר כשמוסיפים אותו לרוטב, לירקות או לתבשיל אחר בתנור, כי אחרת הוא משתלט על כל שאר התבלינים.

איך משרישים רוזמרין?

חותכים ענף של כ-15-10 ס"מ מצמח האם. שימו לב שהענף לא מעוצה, כלומר, שהוא כבר לא הפך חום וקשה. מורידים את העלים מהשליש התחתון של הגבעול, ושמים בכלי עם מים. יכול להיות שתצטרכו לחכות מעט עד שתראו את השורשים מבצבצים, אבל בסופו של דבר זה יקרה. ברגע שיש שורשים אפשר לשתול את הרוזמרין באדמה. אל תשכחו להמשיך להשקות את הצמח, הוא חייב סביבה לחה ומוארת כדי להיקלט באדמה. אחרי שהצמח נקלט והתמקם לו הוא כבר יהיה כל כך חזק שתצטרכו להתאמץ כדי להרוג אותו.

שימושים

רטבים, תבשילי קדרה, דגים, צלי, ירקות.

***

פטרוזיליה נחשבת לצמח שעשיר בוויטמינים ובברזל והיא משתלבת מעולה בסלטים ובשייקים ירוקים. הבעיה שלה בגינה: היא גדלה מאוד, אבל מאוד, לאט. בניגוד לשאר צמחי התבלין שהזכרתי בכתבה, שגדלים לפעמים בקצב מטורף (גרניום לימוני למשל הוא פשוט מפלצת), לפטרוזיליה יש את הזמן שלה. אין בעיה לגדל אותה בגינה וזה אפילו נחמד, אבל קחו בחשבון שאם אתם אוהבים להשתמש בהרבה פטרוזיליה, ככל הנראה תצטרכו לחזק את המלאי שלכם בקנייה מהסופר.

איך משרישים פטרוזיליה? 

קודם כל אני חייבת לציין שפטרוזיליה קצת שונה משאר צמחי התבלין בכתבה. ההשרשה שלה לא תמיד מצליחה, וחשוב לקחת את זה בחשבון כשמנסים להשריש אותה. כדי להשריש פטרוזיליה חותכים גבעול של כ-15-10 ס"מ מהצמח, מורידים את העלים מהשליש התחתון ושמים את הגבעול כמה שיותר מהר בכלי עם מים. שותלים את הענפים באדמה וממשיכים להשקות אותם באופן סדיר. עדיף שהאדמה תהיה לחה כל הזמן כדי לעזור לפטרוזיליה להיקלט היטב בבית החדש שלה.

שימושים

סלטים, מרקים, תבשילים, שייקים ירוקים.

בזמן האחרון עניין הדחיינות היה מאוד תקף בנוגע אליי. עם הצמיחה והגדילה של הבלוג, גם המשימות, המטרות והתוכניות צומחות וגדלות – אבל הזמן שיש לך לעשות את כל המשימות האלה נשאר אותו זמן. לשמחתי, בכל העבודות שלי – גם בבלוג וגם ככותבת ועורכת תוכן, אני עוסקת בעיקר בדברים שאני אוהבת, והמשימות האלה הן לא בדיוק "מטלות". ובכל זאת מצאתי את עצמי מג'נגלת בין כל הכובעים שלי עד למצב שבו דחיתי רבות מהמשימות וחלק גדול מהן עשיתי ברגע האחרון ממש. לא מצב אידיאלי בכלל.

אני בטוחה שגם את מרגישה ככה הרבה פעמים.
אין מה לעשות, החיים של רובנו מלאים במשימות וביעדים, וזה נדמה שאנחנו נמצאים במירוץ בלתי פוסק להספיק את הכל. אז מה בכל זאת אפשר לעשות? איך אפשר לנהל את הזמן שלנו טוב יותר, להרגיש פרודוקטיביים אבל גם לעשות את הכל תוך כדי שאנחנו נשארים נינוחים ושלווים?

כמו שקורה הרבה פעמים בחיים, בעוד אני שואלת את עצמי את השאלות האלה קיבלנו בבלוג הזדמנות לסקר מחברת לניהול זמן ומדידת פרודוקטיביות בשם Make My Day. בתור חובבת מחברות וכתיבת רשימות שמחתי כמובן לנסות את המחברת ולבדוק אם באמת נמצאה התשובה לעומס המשימות שאני נמצאת בו.

אם עקבת אחרינו בסטורי בימים האחרונים, בטח ראית שהשתמשתי במחברת (ואפילו הצצת ליעדים שהצבתי לעצמי). השימוש במחברת הפתיע אותי מאוד, ואפילו אחרי כמה ימים מועטים של שימוש הגעתי לכמה מסקנות מעניינות. אבל לפני שאגלה לכן אותן – בואו נדבר קצת על המחברת עצמה ועל מי שעומדת מאחוריה.

על סדרת המחברות Make My Day, שמחברת הפרודוקטיביות היא חלק ממנה, אחראית המעצבת אליס דרורי. אליס יוצרת אמנות מאז שהיא זוכרת את עצמה, והיא עסקה המון שנים בציור, פיסול בעיסת נייר, כרטיסי ברכה ועוד. אחרי שהזדהינו קצת עם מה שאליס סיפרה לנו (גם אני וגם אורטל עוסקות כל החיים ביצירה ובאמנות), שאלנו אותה איך היא הגיעה לעצב את המחברות.

"לפני 14 שנה נולדה הבת הגדולה שלי", היא אומרת, "ורציתי להכין לה אלבום תמונות מיוחד". עולם הסקראפ, שהיה אז בחיתוליו ממש, לא הציע לה יותר מדי אופציות עיצוב. אז היא עשתה את מה שכל יזם טוב עושה: מוצא לעצמו את הפתרונות. היא התחילה לייבא מוצרי סקראפ לארץ, ולאחר הלידה של בנה השני היא פתחה חנות למוצרי סקראפ. תוך כדי בניית העסק אליס גם למדה טכניקות העצמה והתפתחות אישית, ו"זה הפך להיות בשבילי דרך חיים", היא מספרת.

אחרי שהיא התנסתה בכל מיני כלים וטכניקות כדי לנסות להגדיל את הפרודוקטיביות שלה, ותוך כדי כך גם להרגיש מאושרת ונינוחה, ולא ממש מצאה (נשמע מוכר?), היא התחילה לפתח את הפלאנרים שלה. אנחנו תמיד מתפעלות מאנשים שיוצרים לעצמם את המציאות, וזה בדיוק מה שאליס עשתה. במקום לחכות שמישהו יעשה עבורה את העבודה, היא בנתה לעצמה כלים שיעזרו לה לתרגם את כל מה שהיא למדה במהלך השנים לפרקטיקה מעשית. כך למעשה נולדה סדרת הפלאנרים.

Make My Day Productive

אז האם נמצאה התשובה לדחיינות שלי? ובכן, כן ולא. קודם כל אני אספר לכן שמדובר במחברת יפהפייה ממש. העיצוב שלה נקי מאוד, ללא הסחות דעת וקשקושים, והיא נפתחת בפתיחה מלאה להקלה על הכתיבה. בשבילי זה ממש מעולה, כי אני פשוט לא מסתדרת עם כריכות ספירלה למיניהן ואני אוהבת שאפשר להניח את היד על השולחן ולכתוב כמו שצריך. גם משפטי ההשראה שכתובים במחברת חמודים למדי ולא מפריעים לרצף המחשבות והכתיבה.

אחרי כמה ימים של שימוש כבר הצלחתי להגיע לכמה מסקנות. קודם כל, וזה לא שלא ידעתי את זה קודם אבל המחברת חידדה לי את זה – לכתוב משימות על הבוקר זה אחלה של דבר. זה גורם לי להתרכז, לדעת בדיוק מה מצפה לי בהמשך היום ולעשות את הדברים שאני צריכה. בדרך כלל אני כותבת את הדברים במהלך היום ואז איכשהו הם מתמסמסים.

דבר נוסף ששמתי אליו לב הוא שאני לא מקציבה לכל משימה את הזמן הראוי לה. גם החלוקה שלי למשימות קטנות לא ממש מוצלחת, כי בסופו של דבר יוצא שאני עושה את הכל תוך כדי. אם אני צריכה לכתוב פוסט למשל ומחלקת אותו לאיסוף חומר, לבדיקת כתבות אחרות שכתבתי בנושא וכו', אני עושה את המשימות האלה תוך כדי עבודה ולא באמת בזמן שהוקצב להן. המסקנה שלי היא שאולי המשימות שאני כותבת לא ממש נכונות, או שפשוט במקרה הזה אני צריכה להקציב להכל זמן כולל. בכל מקרה זה משהו שאני צריכה לשים אליו לב. פה יש לציין שבמחברת מצוי משוב מקדם לפרודוקטיביות. זה בדיוק המקום לכתוב את המסקנות שלך מתקופה מסוימת, ולהתקדם לעבר ניהול זמן נכון. המשוב הזה הוא פשוט רעיון מעולה!

אז למה בכל זאת לא נמצא הפתרון לדחיינות?

כי בסופו של דבר זה תלוי בי, לא במחברת. אם אני אצליח להביא את עצמי להתמיד, להמשיך לכתוב ולהגיע למסקנות על העבודה שלי – אני בטוחה שזה יעזור לי לתכנן נכון את זמן העבודה והמנוחה. וזה בדיוק הרעיון של המחברת, למצוא את האיזון הנכון בשבילך בין פרודוקטיביות למנוחה ולאושר.

בקיצור, אם זה לא היה ברור עד עכשיו – אנחנו ממש ממליצות על המחברת. עכשיו רק נותר להחליט מי תקבל אותה – אורטל או אני. שתינו התאהבנו ושתינו רוצות להיות פרודוקטיביות (אבל אני כבר התחלתי לכתוב בה – רק אומרת ).

איפה אפשר להשיג את המחברת?

הכי קל ופשוט להזמין אותה ישירות מהאתר של אליס. שימו לב שבסדרת Make My Day תמצאו שתי מחברות – מחברת הפרודוקטיביות לתכנון יום מוצלח ומחברת Make My Day – Grateful. עלות כל אחת מהמחברות היא 90 ש"ח.

אל תשכחו לבקר את אליס גם בפייסבוק ובאינסטגרם היפה שלה.

***

גילוי נאות: פוסט זה נוצר בשיתוף פעולה תוכני מסחרי עם Art of Serendipity

אז כן, עברה שנה, ואת המוצ"ש הקרוב אני אעביר בגני התערוכה, ככל הנראה עם שמלה מנצנצת והרבה דמעות התרגשות בעיניים. אם לא הייתי קונה כרטיס (במחיר מופקע, אבל היי – זה אירוע של פעם בחיים!), ככל הנראה הייתי יושבת בבית, מזמינה פיצה, רואה את השידור ומגחכת לנוכח כל תאונות הרכבת שהאירוע הזה מספק לנו. זה בדרך כלל מה שאני עושה כל שנה, אבל הפעם המופע הזה קורה בישראל ואני חושבת שזאת בהחלט סיבה טובה לחרוג קצת מהפיצה ולארגן מסיבת צפייה באירוויזיון, עם אורחים, אוכל טוב והרבה פאן ונצנצים.

במיוחד בשביל ערב האירוויזיון הכנתי עבורך רשימה של המון דברים מנצנצים שאת יכולה להכין בעצמך, ושיעזרו לך ליצור ערב צפייה מוצלח, יצירתי וכיפי!

קודם כל כדי ליצור את האווירה אפשר להכין כמה נרות מנצנצים.
אידיאלי בשביל האווירה הרומנטית שחלק משירי האירוויזיון מספקים לנו.

להדרכה להכנת נרות הקליקי כאן

נמשיך בהכנת התפאורה לערב הצפייה שלנו, ונכין לנו שרשרת של כוכבים.
טיפ: להשלמת התפאורה אפשר לקנות וילון סרטים כסופים שיכול לשמש לצילומי סלפי של האורחים.

להדרכה להכנת שרשראות כוכבים הקליקי כאן

אם את רוצה שהאורחים ממש ייכנסו לאווירה אפשר להכין להם קשתות שונות (ומנצנצות!).
הקשתות גם יכניסו את כולם לאווירה וגם יהיו תוספת מעולה לצילומי הסלפי #eurovision_selfie

להדרכה להכנת שרשראות כוכבים הקליקי כאן

בגזרת השתייה אנחנו תמיד טוענות שאין כמו שמפניה או קאווה, ואם כבר אלכוהול אז למה שלא נשתה אותו מכוסות מנצנצות?

להדרכה להכנת כוסות שמפניה מצנצנות הקליקי כאן

מעדיפה יין ולא שמפניה? אין בעיה! הנה רעיון לשדרוג כוסות יין שלא דורש ממך למרוח נצנצים על הכוס.

להדרכה לשדרוג כוסות יין הקליקי כאן

כדי להשאיר את השמפניה או היין קרירים בדיוק במידה הנכונה אפשר להשתמש בקרח, אבל לא בקרח רגיל – בקרח נצנצים!
שימו לב: ברגע שהקרח נמס הנצנצים משתחררים לחופשי, אז כדאי שיהיה לכם מקום נוח לשפוך את המים בלי לייצר המון לכלוך בדרך.

להדרכה להכנת קרח נצנצים הקליקי כאן

אלה היו הרעיונות המנצנצים שלנו לערב הזה! יש לך עוד רעיונות? מוזמנת לשתף אותנו בתגובות

שיהיה ערב קסום ומנצנץ

לכבוד האביב החלטנו להכין לכן מדריך להשרשה של צמחי בית. בזמן הזה הרבה צמחים מתעוררים מתרדמת החורף שלהם, וזה זמן מעולה לשתול, לנטוע ולחדש את הפינה הירוקה שלכן. המחזוריות של הטבע חשובה להרבה צמחים, ולרוב השתילים יש את הזמן האידאלי שבו כדאי לשתול אותם באדמה. עם זאת, בצמחי בית אני מעולם לא עשיתי את ההבחנה הזאת בין העונות, ופשוט ניסיתי להשריש. מה שהצליח הצליח, ומה שלא – לא.

אבל בואו נתחיל מהתחלה. מה זאת בכלל השרשה?

השרשה היא מעין "שכפול" של צמח. לוקחים ענף ("ייחור") מצמח מסוים, שמים אותו במים או באדמה, והענף הזה מתחיל להוציא שורשים ומשריש את עצמו. את הצמח אפשר לשתול בעציץ חדש (אם השרשתם במים), או לתת לו לצמוח ולהתפתח ישר באדמה. כדאי לדעת שיש צמחים שבהם ההשרשה ממש קלה, ויש צמחים שקצת יותר קשה לעשות את זה בהם ויש צורך במשתלה מקצועית שתגדל את הצמח מהשרשה או מהגרעין.

הורמון השרשה

יש כאלו שממליצים להשתמש בהורמון השרשה, אבל אני מעולם לא השתמשתי בהורמון הזה ועדיין היו לי תוצאות די יפות. עם הורמון השרשה הסיכויים להצלחה אמנם עולים, אך כדאי לדעת שלא תמיד ההשרשה מצליחה. זהו גם כלל אצבע חשוב מאוד בניסיונות ההשרשה שלכן – זה לא תמיד מצליח. כדאי לקחת את זה בחשבון ולא להתבאס אם הצמח שניסיתן להשריש לא צלח את ההשרשה. זה קורה, וגם במשתלה עם המון ניסיון שמגדלים בה שתילים יש כאלה שלא מצליחים.

בכתבה אני אתמקד בשלושה צמחי בית שמאוד קל להשריש ושיש להם סיכויי הצלחה גבוהים.

***

פוטוס הוא אחד מצמחי הבית החזקים והעמידים ביותר. כמו שכבר כתבנו במדריך לטיפול בצמחי הבית, פוטוס יכול להתמודד גם עם תנאים קשים כמו חוסר באור. כמו שהצמח הזה חזק – כך ההשרשה שלו קלה במיוחד. עוד לא נתקלתי בהשרשה של פוטוס שעוד לא הצליחה.

כדי להשריש פוטוס יש לחתוך ענף מצמח בוגר שכבר הספיק לפתח שורשוני אוויר. את הענף שתרצו להשריש חותכים ליד השורש ופשוט שמים במים. אין צורך לחתוך ענף גדול, אפילו כ-15 ס"מ יספיקו בהחלט. יש פוטוסים שהשארתי בצנצנת זכוכית ולא שתלתי בעציץ אני מאוד אוהבת לראות את מערכת השורשים שלהם ולדעתי זה פריט עיצובי מהמם. אם אתן רוצות לשתול את הפוטוס שלכן כדאי לדעת שעדיף שלא להשאיר אותו הרבה זמן בתוך המים, אחרת כשהוא יעבור לאדמה הוא לא יגיב טוב. השאירו את הפוטוס במים עד שיצוצו להם כמה שורשים חדשים, ואז שתלו אותו באדמה.

***

ירקה, או Spider Plant כמו שהיא נקראת באנגלית, היא אחד מהצמחים הכי קלים לגידול. לכן, לא פלא שגם ההשרשה שלה קלה. הירקה מוציאה המון שורשי אוויר שבסופם צומחים עלים קטנים וחמודים (ומכאן שמה הלועזי – Spider plant). כדי להשריש ירקה כל מה שצריך לעשות הוא לחתוך אחת מקבוצות העלים ולשתול באדמה. הירקה משתרשת יחסית מהר, רק שימו לב שכדאי שתנאי האור של ההשרשה יהיו דומים לזה של צמח האם.

***

זמיה קוקוס יכולה לצמוח לגודל מפלצתי, ואם אתן מכירות מישהו שבאמתחתו זמיה קוקוס, אני מציעה שתבקשו ממנו ענף אחד – הוא לא ירגיש בחסרונו. יש שתי שיטות שונות להשריש זמיה קוקוס. הראשונה היא לקחת ענף ולשים אותו במים. זה יצריך מכן קצת זמן וסבלנות כי השורשים של הזמיה קוקוס צומחים לאט, אבל אל ייאוש! בסוף זה קורה והצמח מוציא שורשים חדשים בתוך המים. אחרי שצמחו מעט שורשים אפשר להעביר את הענף לעציץ חדש.

הדרך השנייה להשריש זמיה קוקוס היא לקחת עלה, ולתחוב אותו בתוך עציץ קטן. תוחבים את העלה כס"מ בתוך האדמה, כאשר רוב רובו נמצא מחוץ לעציץ. יש להשאיר את המצע לח עד שהעלה משתרש. גם כאן התאזרו בסבלנות, זה יכול לקחת גם שנה עד שיוצאים ענפים חדשים מהעלה.

***

עד לכאן שלושה צמחי בית שתמיד הייתה לי הצלחה איתם. יש עוד הרבה צמחים שאפשר לנסות להשריש. בגדול – כל הצמחים שמוציאים שורשי אוויר, כמו ממשפחת הפילודנדרון למשל, יכולים להיות מצוינים להשרשה. כל מה שצריך לעשות הוא פשוט לחתוך ענף ולשים במים. ובעיקר – אל תפחדו לנסות! אתן רואות צמח שאפשר לחתוך ממנו ענף? (ברשות, כמובן) – לכו על זה. אולי תופתעו לטובה

יש לכן המלצות לצמחי בית שקל להשריש? שתפו אותנו

למדריך לטיפול בצמחי בית הקליקי כאן

אחרי שהתחלתי להרהר שוב בשאלה, ואחרי שעברתי את המשוכה שתמיד עולה בי בקשר לשאלות מסובכות, שבדרך כלל הולכת ככה פחות או יותר: "מי אני? מה אני? אני לא באמת עד כדי כך מבינה בנושאים האלה, לא חקרתי אותם לעומק, אז איך אני בכלל יכולה להציע תשובה?", עלתה בי מחשבה אחת. בשבילי, להיות פמיניסטית זה פשוט לעשות בדיוק את מה שאני רוצה לעשות. אם אני רוצה להיות אשת קריירה – שאוכל לעשות את זה. ואם אני רוצה להישאר בבית ולהיות עם הילדים – זה גם בסדר. ואם אני רוצה לא להתחתן – אין בעיה, ולא להביא ילדים? בסדר גמור. להיות פמיניסטית זאת גם היכולת לקבל כל אישה בדיוק איך שמתאים לה להיות. לא לשפוט ולא להגיד על משהו שחייבים לעשות אותו כי ככה נהוג, או כי ככה מקובל. לכל אישה צריכה להיות אפשרות לבחור את הדרך שלה ולהיות מי שהיא.

ברור שעד שכל האפשרויות באמת יהיו פתוחות בפנינו צריך לעבור עוד דרך. עד שיהיה שוויון במשכורות, ועד שנשים לא יהיו המטפלות העיקריות בילדים, עד שהפטריארכיה תעבור מן העולם – צריך לעבוד ולהילחם.

אבל עד שזה יקרה אנחנו יכולות להיות הנשים האלה, הנשים שבוחרות את הדרך שלהן בעצמן ולא נותנות לאף אחד אחר להגדיר מי הן. בשנים האחרונות אני משתדלת מאוד לסלול לעצמי דרך. חלק ממנה היא כמובן הבלוג, אבל גם ההחלטה להיות פרילנסרית ולעבוד מהבית, החלטה שלא תמיד התקבלה בעין יפה אצל הסובבים אותי.

לכבוד יום האישה הבינלאומי שיתקיים ב-8.3 החלטתי לכתוב על חמש נשים שמעוררות בי השראה. נשים ששינו לי את תפיסת העולם, שעזרו לי להבין שאין רק דרך אחת, שלימדו אותי על עצמי ונתנו לי המון כוח וידע. אחרי רוב הנשים האלה אני עוקבת כבר די הרבה שנים ברחבי האינטרנט: בבלוגים, בפייסבוק או באינסטגרם. יכול להיות שאת חלקן אתן מכירות, ואם לא – אז בטח תשמחו להכיר.

זוהר וסילויצקי

את הבלוג של זוהר, Little Miss Sunshine, התחלתי לקרוא בערך מהזמן שהתחלתי להתעניין בבלוגים, אי שם ב-2009. הוא היה אחד מהבלוגים היחידים שהתמדתי לקרוא, ואפילו כשהייתי בדרום אמריקה השתדלתי לא לפספס פוסט. ומדובר על תקופה שבה עוד לא היה לי סמארטפון, אז זה בהחלט לא היה פשוט כמו היום.

זוהר כתבה בבלוג שלה על אופנה, אבל דרך האופנה היא גם נגעה בענייני דימוי גוף ודימוי עצמי. בשביל הבת 20 ומשהו שהייתי, זוהר הייתה לגמרי role model – מישהי שמתלבשת איך שהיא רוצה ואומרת מה שהיא רוצה. זוהר פתחה לי את הראש, גם בענייני בגדים (אף על פי שבאותה התקופה לא היה לנו את אותו הטעם), אבל היא בעיקר גרמה לי להרגיש שהשמנמונת שאני היא דווקא בסדר גמור. יותר מבסדר גמור – אני מהממת כפי שאני. כמובן, יש ימים ויש ימים, אבל בכל זאת אני שיניתי את צורת החשיבה שלי. חלק מהשינוי הזה נבע מהגיל ומההתבגרות שלי, אבל אין ספק שאני חייבת הרבה ממנו גם לזוהר.

היום הבלוג של זוהר קצת פחות פעיל, אבל היא עדיין מנהלת אינסטגרם מהמם שעוסק בבודי פוזיטיב, וגם קהילה גדולה בפייסבוק שעוסקת באותו נושא. ממליצה בחום להיכנס, לקרוא ולעקוב.

לובה שרגא

גם את הבלוג (הראשון) של לובה התחלתי לקרוא באזור 2009. מאז הבלוג שלה עבר כמה גלגולים, ואני נשארתי קוראת נאמנה. בימיו הראשונים הבלוג עסק כמעט אך ורק באופנה ובביוטי, אבל היום הוא הפך להיות Fashion Tails – מגזין לכל דבר, שמשחרר לאוויר העולם המון תוכן איכותי בקצת מסחרר.

הדרך שלובה עשתה מרתקת אותי, במיוחד לאור העובדה שאני באמת עוקבת אחריה מימיה הראשונים בעולם התוכן. היא עשתה קפיצת דרך ענקית, מבלוג קטן שעוסק באופנה למגזין איכותי שחולש על ענייני לייף סטייל, ביוטי, אופנה, עיצוב הבית ועוד היד נטויה. את כל הדרך הזאת היא עשתה בלי להתפשר ובלי לזלזל בקוראות שלה, והעיקר: התוכן שהיא מעניקה לנו הוא סופר איכותי, גם מבחינת תוכן כתוב וגם מבחינת תוכן ויזואלי. לובה נמצאת גם בפייסבוק וגם באינסטגרם, אבל היא מעידה שהמקום הכי חשוב מבחינתה, זה שהיא לא מפסיקה להשקיע בו, הוא הבלוג. לובה – אני מעריצה אותך!

תמר גולן

הבלוגרית האחרונה ברשימה – אבל גם יחסית הכי חדשה. את הבלוג שלה, הדוניסטית, תמר פתחה לפני כשלוש שנים. אני לא זוכרת מתי בדיוק נתפסתי אליו, אני מניחה שדי בהתחלה, אבל ברגע שהתחלתי לקרוא אותו – נדלקתי. תמר היא לגמרי דמות לחיקוי. תוך כמה שנים בודדות היא הפכה להיות אחת הדמויות החזקות בתחום הבלוגינג הישראלי, עם תוכן טקסטואלי וויזואלי מהמם. תמר נמצאת ב"ליגה של הגדולים", והאינסטגרם שלה לגמרי ברמה בינלאומית.

הבלוג של תמר עוסק בהנאות החיים, כמו ששם הבלוג מעיד. התכנים שלה עוסקים בטיסות לחו"ל, באוכל טעים, במסעדות, בחופשות מהנות, ובקיצור: היא חיה את החלום. חוץ מכל אלה היא גם מקצוענית אמיתית, ורואים את זה בכל טקסט ובכל אימג' שהיא מפיקה. היא גם לא חוששת לחלוק מהידע שלה בקבוצה שהיא מנהלת או בקורסים שלה, שבה היא מלמדת בלוגריות חדשות על צילום, שיווק, מדיות חברתיות ועוד.

אירה חרקובסקי

אירה התחילה את דרכה בתור בלוגרית, אבל הפכה לאושיית אינסטגרם ענקית. אני לא ממש זוכרת מתי הפעם הראשונה שנתקלתי בה, וזה נדמה כאילו היא תמיד הייתה שם… אירה מעבירה היום קורסים וסדנאות לאינסטגרם, ובתור מישהי שהייתה בסדנה שלה פעם אחת, היא באמת מהממת והידע שלה הוא פרייסלס.

הדרך שהיא עשתה, ממהנדסת ועובדת בבנק ועד לבעלת עסק מצליח ומשגשג – מדהימה אותי. כשאני מסתכלת עליה, וגם על נשים אחרות שהצליחו להגשים את עצמן ולפלס את הדרך, אני מרגישה שבאמת הכל אפשרי. כי אם הן הצליחו, בעזרת נחישות, התמדה וגם עם הרבה ביטחון ואמונה בעצמן ובדרך שלהן, אין סיבה שלא כל אחת מאיתנו תצליח.

תמר רוטמן

תמרולי אהובתי! החברה שהזכרתי בתחילת הפוסט, ששאלה אותי מה זה להיות פמיניסטית, היא זאת שסוגרת את הרשימה שלי. ואם היא לא יודעת את זה עד עכשיו – תמר: אני מעריצה אותך באמת ובתמים. תמר חברה שלי מהתואר הראשון (אף על פי שהיא העבירה את כל השנה הראשונה בהתעלמות ממני), ולשמחתי נשארנו חברות-הכי-טובות גם שחלפו מאז אי אלו שנים.

אף על פי שזה אולי קצת מוזר להעיד על חברה, תמר היא אחת הנשים הכי חכמות שאני מכירה, ולראיה – היא סיימה עכשיו דוקטורט בהיסטוריה. היא נלחמת על הדעות שלה, גם אם הן לא בדיוק מוצאות חן בעיני אחרים וגם אם הן לא הדעות הפופולריות בימינו. ואם זה לא להיות פמיניסטית – אני לא יודעת מה כן. ואם כבר חזרנו לפמיניזם, אז לאחרונה היא הצטרפה לחברתה מורן גרינוולד וביחד הן הקימו מיזם ממש מעניין שנקרא הפמיניסט.ית. הפמיניסט.ית הוא מגזין שמדבר על פמיניזם, על אירועים ותופעות שמתרחשים סביבנו ובעיקר – מעורר את השיח הפמיניסטי. אני ממש ממליצה לכן להיכנס ולקרוא את הגיליונות האחרונים שלהן, הם מעוררי מחשבה וסופר מעניינים. 

עד לכאן הבחירות שלי. רוצה לשתף אותי בבחירות שלך? השאירי לי תגובה ממש כאן 

אנחנו שמחות להציג בפניכן רשימת רעיונות למתנות קטנות שאפשר להכין לבן או לבת הזוג שלכן. העיקרון שהנחה אותנו בבניית הרשימה היה מתנות שאפשר לאלתר בקלות יחסית, בלי צורך להגיע לחנות מיוחדת ולעשות לילות כימים בהכנת המתנה. ובעיקר – מתנות שאנחנו היינו שמחות להכין (ולקבל).

כוסות מתוקות ולבביות שמכינים בכמה דקות. כל מה שצריך זה כוס, טוש מתאים ותנור. מכאן

והנה אפשרות נוספת לכוס בהתאמה אישית, מכאן

הפינייטה הזאת נראית מסובכת, אבל למעשה היא די פשוטה להכנה. אנחנו כבר מתות להכין אחת בעצמנו. מכאן

אוקיי, המתנה הזאת אמנם חורגת מהעיקרון שלנו ודורשת קצת יותר השקעה, אבל לדעתנו היא לחלוטין שווה את זה. אלבום סקראפי של "הסיפור שלנו" – כל כך יפה, אינטימי ומרגש. מכאן

המתנה הזאת כבר כמעט פשוטה מדי: חפיסת שוקולד שעטפו מחדש בפרינטבל מוכן. רק להדפיס ולהדביק. מכאן

ועוד אופציה לאריזת שוקולד, מכאן

חצי האהבה האלה פשוטים ומתוקים – כל מה שצריך בשביל להכין אותם זה שוקולד בצורת לב וקצת ניירות. מכאן

אפשרות רומנטית נוספת שחביבה עלינו מאוד היא הזמנה לדייט, במקרה הזה דייט סרט: פופקורן, שוקולד, ספה וסרט. אה, ואת בן או בת הזוג. מה צריך יותר מזה? מכאן

רוצות לשדרג קצת את הפופקורן הרגיל? הנה הצעת הגשה שונה וצבעונית שמתאימה בדיוק לט"ו באב. מכאן

ואם אנחנו כבר בענייני אוכל, אז הנה כמה אופציות שלא יכולנו להתעלם מהן:

מרשמלו משודרג מכאן

שיפודי תותים ובראוני, מכאן

לא בא לכן על כל המתוקים האלה? הנה גרסה קצת יותר בריאה, מכאן

הכנתן אוכל אבל בא לכן להמשיך להפתיע? למה שלא תצאו לפיקניק בטבע? שם תוכלו גם לאכול וגם ליהנות מאווירה קצת אחרת.

מה אתכן? אוהבות להפתיע את בן או בת הזוג בהפתעות קטנות?

XOXO

ואיזה סיבה טובה יותר יש לחגיגה מיום הולדת של אחיין אהוב?

וכך, אחותי קיבלה הצעה מפתה ביותר להפקת יום הולדת. הייתי בטוחה שכמו תמיד היא תדחה את הרעיון שלי (היא כבר יודעת מה מצפה לה מאחותה המשוגעת והפריק קונטרול), אבל אולי בגלל ההצעה המאוחרת (שבוע וחצי לפני האירוע) ואולי בגלל שכבר לא היה לה כוח לחשוב על כל הארגונים – היא אמרה כן!

מיד אצתי רצתי לפינטרסט לפתוח לוח חדש ליום ההולדת. אבל רגע! אם פותחים לוח חדש, כדאי כבר שיהיה נושא ליום ההולדת – מה, נחגוג סתם מסיבה? עם עוגה וקצת במביסלי? בעולם הפינטרסטי שבו אני חיה זה לא יכול לקרות.

מסתבר שהנסיך הקטן ביקש עוגת אריה ליום ההולדת, ולכן בסופו של דבר הנושא הנבחר היה ג'ונגל (וכשאני אומרת בסופו של דבר הכוונה היא שהנושא הוחלף ארבע פעמים בארבע שעות).

לארגן מסיבה כמו שחלמתי בשבוע וחצי בלבד זה לא פשוט, במיוחד כשאת פרפקציוניסטית ומיליון רעיונות מסתובבים לך בראש, אבל במאמץ משפחתי משותף, ועם קצת עזרה מחברות שהתנדבו – שלא לומר הוכרחו – לעזור להכין דברים עד אמצע הלילה (אתן יודעות מי אתן!) הרמנו הפקה מיוחדת ביותר. וב"הרמנו" אני מתכוונת גם לחצי השני שלי בבלוג – אורטל – שהייתה אחראית על כל ענייני המיתוג והעיצוב הגרפי, ועל תמיכה נפשית ברגעים קשים. לאב יו!

אז מה אכלנו

רציתי אוכל שיהיה קל להכנה, שיתאים לשעת הבוקר המוקדמת של האירוע ושישתלב בעיצוב. הגדרתי מראש "אוכל לילדים" ו"אוכל למבוגרים", על אף שבסופו של דבר כולם אכלו מהכל. הלהיטים: סנדוויצ'ים שיצרו דמות נחש, וירקות שעוצבו בצורת אריה, דשא ופרחים. ליד כל קערה או מגש הנחתי תגית ממותגת עם שם החטיף וחיה, למשל "ירקות לאריות" או "סססנדוויצ'ים לנחשים". ההורים התרשמו מזה, אני מניחה שהילדים קצת פחות.

דרגת הקושי: אוכל יותר פשוט מזה אי אפשר להכין. הסוד היחיד הוא בעיצוב.

איך עיצבנו

כאן לא היו חסרים לי רעיונות, עד כדי כך שכבר הסתובב לי הראש ועלו בי הרהורי פרישה. בסופו של דבר הצלחתי להצטמצם ולהחליט מה יהיה במסיבה.

השיטה שלי: להחליט על דבר אחד שאני בטוחה שבא לי לעשות ומשם להתקדם. תמיד יהיה את הדבר הזה שארגיש יותר מחוברת אליו, או שממש יתחשק לי לנסות אותו. במסיבת יום ההולדת שלי היו אלה הכוסות המנצנצות שסללו לי את הדרך, והפעם היו אלה דווקא הקישוטים של העצים שתלינו מהתקרה. אחרי שמחליטים על דבר או שניים שרוצים לעשות, הדרך כבר יותר פשוטה. לפחות אצלי.

העצים בנויים מטפט ירוק שגזרתי בצורה של עלים, מסרטי קרפ חום ומבלונים אדומים. הכל הוכן מבעוד מועד והוצמד לתקרה בעזרת מסקינג טייפ בערב לפני המסיבה. באופן מפתיע כל העצים שרדו, למרות ניסיונות הזאטוטים למשוך בקרפ ולהגיע לבלונים.

אחרי שהחלטתי על העצים התלויים עברתי לטפל בשולחן. במהלך הקניות ליום ההולדת מצאנו במקרה מרבד דשא מפלסטיק. אני נדלקתי עליו, ולמרות שלא היה לי מושג מה אעשה אתו, בסופו של דבר הוא הונח על השולחן אחר כבוד וזכה בעץ שאולתר מגליל נייר, קרפ וטפט ירוק. על הדשא הצבתי גם חיות פלסטיק קטנות שחבשו כובעים קטנים כיאה לאורחים ביום ההולדת (שוב רעיון אדיר מפינטרסט).

בכניסה לבית הוצבו כובעי חיות שהכנו במיוחד ליום הולדת (את ההדרכה לכובעי יום ההולדת תמצאו כאן), ובהמשך יום ההולדת העמדנו שם גם פינת "אמץ חיה". כל ילד קיבל במתנה בובת יד של חיה, וכרטיס אימוץ מיוחד וממותג ליום הולדת שמילא ביחד עם הוריו.

עוד דבר שזכה להצלחה מסחררת אצל ההורים והילדים גם יחד היה הציור של חיות הג'ונגל שהכנתי, כשמקום הראש של החיות הציצו שם הילדים. מכל הדברים שהכנתי הציור והכובעים דרשו הכי הרבה התעסקות – אבל הם לחלוטין היו שווים את ההתלהבות הכללית.

מה יצרנו

החלטתי שבגזרת ההפעלה אני אעשה את מה שאני הכי טובה בו – יצירה. הרעיון המקורי היה ליצור משקפות, לצאת לטייל בג'ונגל של הדירה ולאתר בעזרתן חיות. מפאת חוסר מקום ורגליים קרות (אני? אגרור אחריי חבורה של ילדים לטיול בדירה?), הוחלט להיצמד ליצירה בלבד.

הכנתי מראש משקפות מגלילי נייר טואלט (לאסוף כשלושים גלילי נייר טואלט בשבוע זה קשה, ולשמחתי כל המשפחה המורחבת נרתמה לסיפור), והילדים היו צריכים לקשט אותן במדבקות של חיות, בצבעים, או בכל דבר אחר שרצו.

ההפעלה השנייה הייתה יצירת פרפרים – הכנתי מראש כנפיים מבריסטול וגוף ממקל ארטיק ומנקה מקטרות. חשבתי שהילדים יבחרו צבע של פרפר ושל מחושים, ידביקו אותם זה לזה ורק אז יתחילו לקשט. מה ששכחתי הוא שקשה להשתלט על כמות כזאת של ילדים שרוצים *בדיוק* מה שהשני לקח, דבר שיצר מהומה קלה. אם הייתי עושה את ההפעלה הזאת שוב, הייתי מדביקה מראש את כל הפרפרים ורק נותנת להם לקשט.

נכון, היו דברים ששכחתי בדרך, המדפסת קצת חרקה ולא הדפיסה את כל מה שרציתי, התכנית להפעלת הילדים לא עבדה בדיוק כמו שתכננתי – אבל מה שאנשים לא יודעים לא פוגע בהם, והאחיינים שלי לימדו אותי שלפעמים, באין מנוס ממילה אחרת, צריך פשוט לזרום.

אז זרמתי.

העיקר שכולם נהנו.

תובנות

1. להפיק הפקה שכזאת בשבוע וחצי זה לא קל, אבל הסיפוק גדול.
2. אמנם קשה לי כשהדברים לא מושלמים, אבל אני לומדת להתגבר על זה וזה גם חשוב.
3. לפי התגובות אני לגמרי יכולה לפצוח בקריירה חדשה – עולם הפעלות הילדים מחכה לי!
4. הפקות קונספט זה הכי כיף בעולם. אני כבר מתכננת את ההפקה הבאה.
5. בפעם הבאה שאשאל – למה לעזאזל אני עושה את זה לעצמי?! אפנה את עצמי בחזרה לפוסט זה.

נתראה בהפקה הבאה!