בזמן האחרון עניין הדחיינות היה מאוד תקף בנוגע אליי. עם הצמיחה והגדילה של הבלוג, גם המשימות, המטרות והתוכניות צומחות וגדלות – אבל הזמן שיש לך לעשות את כל המשימות האלה נשאר אותו זמן. לשמחתי, בכל העבודות שלי – גם בבלוג וגם ככותבת ועורכת תוכן, אני עוסקת בעיקר בדברים שאני אוהבת, והמשימות האלה הן לא בדיוק "מטלות". ובכל זאת מצאתי את עצמי מג'נגלת בין כל הכובעים שלי עד למצב שבו דחיתי רבות מהמשימות וחלק גדול מהן עשיתי ברגע האחרון ממש. לא מצב אידיאלי בכלל.

אני בטוחה שגם את מרגישה ככה הרבה פעמים.
אין מה לעשות, החיים של רובנו מלאים במשימות וביעדים, וזה נדמה שאנחנו נמצאים במירוץ בלתי פוסק להספיק את הכל. אז מה בכל זאת אפשר לעשות? איך אפשר לנהל את הזמן שלנו טוב יותר, להרגיש פרודוקטיביים אבל גם לעשות את הכל תוך כדי שאנחנו נשארים נינוחים ושלווים?

כמו שקורה הרבה פעמים בחיים, בעוד אני שואלת את עצמי את השאלות האלה קיבלנו בבלוג הזדמנות לסקר מחברת לניהול זמן ומדידת פרודוקטיביות בשם Make My Day. בתור חובבת מחברות וכתיבת רשימות שמחתי כמובן לנסות את המחברת ולבדוק אם באמת נמצאה התשובה לעומס המשימות שאני נמצאת בו.

אם עקבת אחרינו בסטורי בימים האחרונים, בטח ראית שהשתמשתי במחברת (ואפילו הצצת ליעדים שהצבתי לעצמי). השימוש במחברת הפתיע אותי מאוד, ואפילו אחרי כמה ימים מועטים של שימוש הגעתי לכמה מסקנות מעניינות. אבל לפני שאגלה לכן אותן – בואו נדבר קצת על המחברת עצמה ועל מי שעומדת מאחוריה.

על סדרת המחברות Make My Day, שמחברת הפרודוקטיביות היא חלק ממנה, אחראית המעצבת אליס דרורי. אליס יוצרת אמנות מאז שהיא זוכרת את עצמה, והיא עסקה המון שנים בציור, פיסול בעיסת נייר, כרטיסי ברכה ועוד. אחרי שהזדהינו קצת עם מה שאליס סיפרה לנו (גם אני וגם אורטל עוסקות כל החיים ביצירה ובאמנות), שאלנו אותה איך היא הגיעה לעצב את המחברות.

"לפני 14 שנה נולדה הבת הגדולה שלי", היא אומרת, "ורציתי להכין לה אלבום תמונות מיוחד". עולם הסקראפ, שהיה אז בחיתוליו ממש, לא הציע לה יותר מדי אופציות עיצוב. אז היא עשתה את מה שכל יזם טוב עושה: מוצא לעצמו את הפתרונות. היא התחילה לייבא מוצרי סקראפ לארץ, ולאחר הלידה של בנה השני היא פתחה חנות למוצרי סקראפ. תוך כדי בניית העסק אליס גם למדה טכניקות העצמה והתפתחות אישית, ו"זה הפך להיות בשבילי דרך חיים", היא מספרת.

אחרי שהיא התנסתה בכל מיני כלים וטכניקות כדי לנסות להגדיל את הפרודוקטיביות שלה, ותוך כדי כך גם להרגיש מאושרת ונינוחה, ולא ממש מצאה (נשמע מוכר?), היא התחילה לפתח את הפלאנרים שלה. אנחנו תמיד מתפעלות מאנשים שיוצרים לעצמם את המציאות, וזה בדיוק מה שאליס עשתה. במקום לחכות שמישהו יעשה עבורה את העבודה, היא בנתה לעצמה כלים שיעזרו לה לתרגם את כל מה שהיא למדה במהלך השנים לפרקטיקה מעשית. כך למעשה נולדה סדרת הפלאנרים.

Make My Day Productive

אז האם נמצאה התשובה לדחיינות שלי? ובכן, כן ולא. קודם כל אני אספר לכן שמדובר במחברת יפהפייה ממש. העיצוב שלה נקי מאוד, ללא הסחות דעת וקשקושים, והיא נפתחת בפתיחה מלאה להקלה על הכתיבה. בשבילי זה ממש מעולה, כי אני פשוט לא מסתדרת עם כריכות ספירלה למיניהן ואני אוהבת שאפשר להניח את היד על השולחן ולכתוב כמו שצריך. גם משפטי ההשראה שכתובים במחברת חמודים למדי ולא מפריעים לרצף המחשבות והכתיבה.

אחרי כמה ימים של שימוש כבר הצלחתי להגיע לכמה מסקנות. קודם כל, וזה לא שלא ידעתי את זה קודם אבל המחברת חידדה לי את זה – לכתוב משימות על הבוקר זה אחלה של דבר. זה גורם לי להתרכז, לדעת בדיוק מה מצפה לי בהמשך היום ולעשות את הדברים שאני צריכה. בדרך כלל אני כותבת את הדברים במהלך היום ואז איכשהו הם מתמסמסים.

דבר נוסף ששמתי אליו לב הוא שאני לא מקציבה לכל משימה את הזמן הראוי לה. גם החלוקה שלי למשימות קטנות לא ממש מוצלחת, כי בסופו של דבר יוצא שאני עושה את הכל תוך כדי. אם אני צריכה לכתוב פוסט למשל ומחלקת אותו לאיסוף חומר, לבדיקת כתבות אחרות שכתבתי בנושא וכו', אני עושה את המשימות האלה תוך כדי עבודה ולא באמת בזמן שהוקצב להן. המסקנה שלי היא שאולי המשימות שאני כותבת לא ממש נכונות, או שפשוט במקרה הזה אני צריכה להקציב להכל זמן כולל. בכל מקרה זה משהו שאני צריכה לשים אליו לב. פה יש לציין שבמחברת מצוי משוב מקדם לפרודוקטיביות. זה בדיוק המקום לכתוב את המסקנות שלך מתקופה מסוימת, ולהתקדם לעבר ניהול זמן נכון. המשוב הזה הוא פשוט רעיון מעולה!

אז למה בכל זאת לא נמצא הפתרון לדחיינות?

כי בסופו של דבר זה תלוי בי, לא במחברת. אם אני אצליח להביא את עצמי להתמיד, להמשיך לכתוב ולהגיע למסקנות על העבודה שלי – אני בטוחה שזה יעזור לי לתכנן נכון את זמן העבודה והמנוחה. וזה בדיוק הרעיון של המחברת, למצוא את האיזון הנכון בשבילך בין פרודוקטיביות למנוחה ולאושר.

בקיצור, אם זה לא היה ברור עד עכשיו – אנחנו ממש ממליצות על המחברת. עכשיו רק נותר להחליט מי תקבל אותה – אורטל או אני. שתינו התאהבנו ושתינו רוצות להיות פרודוקטיביות (אבל אני כבר התחלתי לכתוב בה – רק אומרת ).

איפה אפשר להשיג את המחברת?

הכי קל ופשוט להזמין אותה ישירות מהאתר של אליס. שימו לב שבסדרת Make My Day תמצאו שתי מחברות – מחברת הפרודוקטיביות לתכנון יום מוצלח ומחברת Make My Day – Grateful. עלות כל אחת מהמחברות היא 90 ש"ח.

אל תשכחו לבקר את אליס גם בפייסבוק ובאינסטגרם היפה שלה.

***

גילוי נאות: פוסט זה נוצר בשיתוף פעולה תוכני מסחרי עם Art of Serendipity

אז כן, עברה שנה, ואת המוצ"ש הקרוב אני אעביר בגני התערוכה, ככל הנראה עם שמלה מנצנצת והרבה דמעות התרגשות בעיניים. אם לא הייתי קונה כרטיס (במחיר מופקע, אבל היי – זה אירוע של פעם בחיים!), ככל הנראה הייתי יושבת בבית, מזמינה פיצה, רואה את השידור ומגחכת לנוכח כל תאונות הרכבת שהאירוע הזה מספק לנו. זה בדרך כלל מה שאני עושה כל שנה, אבל הפעם המופע הזה קורה בישראל ואני חושבת שזאת בהחלט סיבה טובה לחרוג קצת מהפיצה ולארגן מסיבת צפייה באירוויזיון, עם אורחים, אוכל טוב והרבה פאן ונצנצים.

במיוחד בשביל ערב האירוויזיון הכנתי עבורך רשימה של המון דברים מנצנצים שאת יכולה להכין בעצמך, ושיעזרו לך ליצור ערב צפייה מוצלח, יצירתי וכיפי!

קודם כל כדי ליצור את האווירה אפשר להכין כמה נרות מנצנצים.
אידיאלי בשביל האווירה הרומנטית שחלק משירי האירוויזיון מספקים לנו.

להדרכה להכנת נרות הקליקי כאן

נמשיך בהכנת התפאורה לערב הצפייה שלנו, ונכין לנו שרשרת של כוכבים.
טיפ: להשלמת התפאורה אפשר לקנות וילון סרטים כסופים שיכול לשמש לצילומי סלפי של האורחים.

להדרכה להכנת שרשראות כוכבים הקליקי כאן

אם את רוצה שהאורחים ממש ייכנסו לאווירה אפשר להכין להם קשתות שונות (ומנצנצות!).
הקשתות גם יכניסו את כולם לאווירה וגם יהיו תוספת מעולה לצילומי הסלפי #eurovision_selfie

להדרכה להכנת שרשראות כוכבים הקליקי כאן

בגזרת השתייה אנחנו תמיד טוענות שאין כמו שמפניה או קאווה, ואם כבר אלכוהול אז למה שלא נשתה אותו מכוסות מנצנצות?

להדרכה להכנת כוסות שמפניה מצנצנות הקליקי כאן

מעדיפה יין ולא שמפניה? אין בעיה! הנה רעיון לשדרוג כוסות יין שלא דורש ממך למרוח נצנצים על הכוס.

להדרכה לשדרוג כוסות יין הקליקי כאן

כדי להשאיר את השמפניה או היין קרירים בדיוק במידה הנכונה אפשר להשתמש בקרח, אבל לא בקרח רגיל – בקרח נצנצים!
שימו לב: ברגע שהקרח נמס הנצנצים משתחררים לחופשי, אז כדאי שיהיה לכם מקום נוח לשפוך את המים בלי לייצר המון לכלוך בדרך.

להדרכה להכנת קרח נצנצים הקליקי כאן

אלה היו הרעיונות המנצנצים שלנו לערב הזה! יש לך עוד רעיונות? מוזמנת לשתף אותנו בתגובות

שיהיה ערב קסום ומנצנץ

אחרי שהתחלתי להרהר שוב בשאלה, ואחרי שעברתי את המשוכה שתמיד עולה בי בקשר לשאלות מסובכות, שבדרך כלל הולכת ככה פחות או יותר: "מי אני? מה אני? אני לא באמת עד כדי כך מבינה בנושאים האלה, לא חקרתי אותם לעומק, אז איך אני בכלל יכולה להציע תשובה?", עלתה בי מחשבה אחת. בשבילי, להיות פמיניסטית זה פשוט לעשות בדיוק את מה שאני רוצה לעשות. אם אני רוצה להיות אשת קריירה – שאוכל לעשות את זה. ואם אני רוצה להישאר בבית ולהיות עם הילדים – זה גם בסדר. ואם אני רוצה לא להתחתן – אין בעיה, ולא להביא ילדים? בסדר גמור. להיות פמיניסטית זאת גם היכולת לקבל כל אישה בדיוק איך שמתאים לה להיות. לא לשפוט ולא להגיד על משהו שחייבים לעשות אותו כי ככה נהוג, או כי ככה מקובל. לכל אישה צריכה להיות אפשרות לבחור את הדרך שלה ולהיות מי שהיא.

ברור שעד שכל האפשרויות באמת יהיו פתוחות בפנינו צריך לעבור עוד דרך. עד שיהיה שוויון במשכורות, ועד שנשים לא יהיו המטפלות העיקריות בילדים, עד שהפטריארכיה תעבור מן העולם – צריך לעבוד ולהילחם.

אבל עד שזה יקרה אנחנו יכולות להיות הנשים האלה, הנשים שבוחרות את הדרך שלהן בעצמן ולא נותנות לאף אחד אחר להגדיר מי הן. בשנים האחרונות אני משתדלת מאוד לסלול לעצמי דרך. חלק ממנה היא כמובן הבלוג, אבל גם ההחלטה להיות פרילנסרית ולעבוד מהבית, החלטה שלא תמיד התקבלה בעין יפה אצל הסובבים אותי.

לכבוד יום האישה הבינלאומי שיתקיים ב-8.3 החלטתי לכתוב על חמש נשים שמעוררות בי השראה. נשים ששינו לי את תפיסת העולם, שעזרו לי להבין שאין רק דרך אחת, שלימדו אותי על עצמי ונתנו לי המון כוח וידע. אחרי רוב הנשים האלה אני עוקבת כבר די הרבה שנים ברחבי האינטרנט: בבלוגים, בפייסבוק או באינסטגרם. יכול להיות שאת חלקן אתן מכירות, ואם לא – אז בטח תשמחו להכיר.

זוהר וסילויצקי

את הבלוג של זוהר, Little Miss Sunshine, התחלתי לקרוא בערך מהזמן שהתחלתי להתעניין בבלוגים, אי שם ב-2009. הוא היה אחד מהבלוגים היחידים שהתמדתי לקרוא, ואפילו כשהייתי בדרום אמריקה השתדלתי לא לפספס פוסט. ומדובר על תקופה שבה עוד לא היה לי סמארטפון, אז זה בהחלט לא היה פשוט כמו היום.

זוהר כתבה בבלוג שלה על אופנה, אבל דרך האופנה היא גם נגעה בענייני דימוי גוף ודימוי עצמי. בשביל הבת 20 ומשהו שהייתי, זוהר הייתה לגמרי role model – מישהי שמתלבשת איך שהיא רוצה ואומרת מה שהיא רוצה. זוהר פתחה לי את הראש, גם בענייני בגדים (אף על פי שבאותה התקופה לא היה לנו את אותו הטעם), אבל היא בעיקר גרמה לי להרגיש שהשמנמונת שאני היא דווקא בסדר גמור. יותר מבסדר גמור – אני מהממת כפי שאני. כמובן, יש ימים ויש ימים, אבל בכל זאת אני שיניתי את צורת החשיבה שלי. חלק מהשינוי הזה נבע מהגיל ומההתבגרות שלי, אבל אין ספק שאני חייבת הרבה ממנו גם לזוהר.

היום הבלוג של זוהר קצת פחות פעיל, אבל היא עדיין מנהלת אינסטגרם מהמם שעוסק בבודי פוזיטיב, וגם קהילה גדולה בפייסבוק שעוסקת באותו נושא. ממליצה בחום להיכנס, לקרוא ולעקוב.

לובה שרגא

גם את הבלוג (הראשון) של לובה התחלתי לקרוא באזור 2009. מאז הבלוג שלה עבר כמה גלגולים, ואני נשארתי קוראת נאמנה. בימיו הראשונים הבלוג עסק כמעט אך ורק באופנה ובביוטי, אבל היום הוא הפך להיות Fashion Tails – מגזין לכל דבר, שמשחרר לאוויר העולם המון תוכן איכותי בקצת מסחרר.

הדרך שלובה עשתה מרתקת אותי, במיוחד לאור העובדה שאני באמת עוקבת אחריה מימיה הראשונים בעולם התוכן. היא עשתה קפיצת דרך ענקית, מבלוג קטן שעוסק באופנה למגזין איכותי שחולש על ענייני לייף סטייל, ביוטי, אופנה, עיצוב הבית ועוד היד נטויה. את כל הדרך הזאת היא עשתה בלי להתפשר ובלי לזלזל בקוראות שלה, והעיקר: התוכן שהיא מעניקה לנו הוא סופר איכותי, גם מבחינת תוכן כתוב וגם מבחינת תוכן ויזואלי. לובה נמצאת גם בפייסבוק וגם באינסטגרם, אבל היא מעידה שהמקום הכי חשוב מבחינתה, זה שהיא לא מפסיקה להשקיע בו, הוא הבלוג. לובה – אני מעריצה אותך!

תמר גולן

הבלוגרית האחרונה ברשימה – אבל גם יחסית הכי חדשה. את הבלוג שלה, הדוניסטית, תמר פתחה לפני כשלוש שנים. אני לא זוכרת מתי בדיוק נתפסתי אליו, אני מניחה שדי בהתחלה, אבל ברגע שהתחלתי לקרוא אותו – נדלקתי. תמר היא לגמרי דמות לחיקוי. תוך כמה שנים בודדות היא הפכה להיות אחת הדמויות החזקות בתחום הבלוגינג הישראלי, עם תוכן טקסטואלי וויזואלי מהמם. תמר נמצאת ב"ליגה של הגדולים", והאינסטגרם שלה לגמרי ברמה בינלאומית.

הבלוג של תמר עוסק בהנאות החיים, כמו ששם הבלוג מעיד. התכנים שלה עוסקים בטיסות לחו"ל, באוכל טעים, במסעדות, בחופשות מהנות, ובקיצור: היא חיה את החלום. חוץ מכל אלה היא גם מקצוענית אמיתית, ורואים את זה בכל טקסט ובכל אימג' שהיא מפיקה. היא גם לא חוששת לחלוק מהידע שלה בקבוצה שהיא מנהלת או בקורסים שלה, שבה היא מלמדת בלוגריות חדשות על צילום, שיווק, מדיות חברתיות ועוד.

אירה חרקובסקי

אירה התחילה את דרכה בתור בלוגרית, אבל הפכה לאושיית אינסטגרם ענקית. אני לא ממש זוכרת מתי הפעם הראשונה שנתקלתי בה, וזה נדמה כאילו היא תמיד הייתה שם… אירה מעבירה היום קורסים וסדנאות לאינסטגרם, ובתור מישהי שהייתה בסדנה שלה פעם אחת, היא באמת מהממת והידע שלה הוא פרייסלס.

הדרך שהיא עשתה, ממהנדסת ועובדת בבנק ועד לבעלת עסק מצליח ומשגשג – מדהימה אותי. כשאני מסתכלת עליה, וגם על נשים אחרות שהצליחו להגשים את עצמן ולפלס את הדרך, אני מרגישה שבאמת הכל אפשרי. כי אם הן הצליחו, בעזרת נחישות, התמדה וגם עם הרבה ביטחון ואמונה בעצמן ובדרך שלהן, אין סיבה שלא כל אחת מאיתנו תצליח.

תמר רוטמן

תמרולי אהובתי! החברה שהזכרתי בתחילת הפוסט, ששאלה אותי מה זה להיות פמיניסטית, היא זאת שסוגרת את הרשימה שלי. ואם היא לא יודעת את זה עד עכשיו – תמר: אני מעריצה אותך באמת ובתמים. תמר חברה שלי מהתואר הראשון (אף על פי שהיא העבירה את כל השנה הראשונה בהתעלמות ממני), ולשמחתי נשארנו חברות-הכי-טובות גם שחלפו מאז אי אלו שנים.

אף על פי שזה אולי קצת מוזר להעיד על חברה, תמר היא אחת הנשים הכי חכמות שאני מכירה, ולראיה – היא סיימה עכשיו דוקטורט בהיסטוריה. היא נלחמת על הדעות שלה, גם אם הן לא בדיוק מוצאות חן בעיני אחרים וגם אם הן לא הדעות הפופולריות בימינו. ואם זה לא להיות פמיניסטית – אני לא יודעת מה כן. ואם כבר חזרנו לפמיניזם, אז לאחרונה היא הצטרפה לחברתה מורן גרינוולד וביחד הן הקימו מיזם ממש מעניין שנקרא הפמיניסט.ית. הפמיניסט.ית הוא מגזין שמדבר על פמיניזם, על אירועים ותופעות שמתרחשים סביבנו ובעיקר – מעורר את השיח הפמיניסטי. אני ממש ממליצה לכן להיכנס ולקרוא את הגיליונות האחרונים שלהן, הם מעוררי מחשבה וסופר מעניינים. 

עד לכאן הבחירות שלי. רוצה לשתף אותי בבחירות שלך? השאירי לי תגובה ממש כאן 

שוב פניתי לפינטרסט לקבלת השראה ונצנצים. הפנטזיה שלי הייתה שהמסיבה תהיה בסגנון שנות השישים, אבל עקב חוסר התלהבות מהקהל, ובעיקר בגלל שלא מצאתי שמלת סיקסטיז ראויה, הרעיון ירד מהפרק. עניין הנושא לא הרתיע אותי, והחלטתי שגם אם אין נושא למסיבה, לפחות שיהיו צבעים. הצבעים שנבחרו היו זהב (עם נצנצים), ורוד, לבן ושחור. הכי גלאם בלבנט שאפשר.

הקישוטים: כוסות שמפניה, מניפות ושרשראות

אם כבר בנצנצים עסקינן, הפעם באמת התפזרו לי הרבה מהם בדירה, כי הדבר הראשון שעשיתי היה לשפוך מלא נצנצים על כוסות השמפניה שקניתי. מכאן דבר הוביל לדבר וכך עשיתי גם קישוטים לקיר בצורת מניפה ושרשרת שקישטה את השולחן. שני סוגי הקישוטים האלה מאוד קלילים להכנה, אבל לגמרי משדרגים את החדר.

עמדת קוקטיילים: קאוות, מוחיטו וקובה ליברה

במסיבה כמו במסיבה, חייבים עמדת שתייה. בעניין הזה קצת התלבטתי, אבל אחרי מחקר קצר החלטתי לקנות קצת קאוות ויין לבן – בכל זאת הכניסה למסיבה הותרה לבנות בלבד.

את הטאצ' האישי לעמדה הוספתי בעזרת בקבוק ג'ין להכנת קוקטיילים. עיצבתי והדפסתי הוראות להכנה עצמית של שני קוקטיילים – אחד להכנת מוחיטו והשני להכנת קובה ליברה. המוחיטו היה להיט, הקובה ליברה קצת פחות. בנות או לא בנות?

עמדת צילום: מפות ושפמים

איכשהו נכנס לי לראש הרעיון שאני צריכה עמדת צילום. לא יודעת איך ומה, אבל עמדת צילום תקום ותהיה. ועמדת צילום קמה והייתה.

הרקע עשוי משלוש מפות חד פעמיות שגזרתי וקלעתי לצמות.

אבל רגע, עמדת צילום זקוקה גם לאביזרים! השפתיים והשפמים היו שאריות ממסיבה קודמת (הם צוירו על ידי והשתפדו על שיפוד), ולהם הוספתי פפיונים ומשקפיים שהודפסו מקובץ PDF שמצאתי ברשת וצבעתי עם טושים. לכל הטררם הזה נוסף גם מעמד למעילים שנמצא אצלי בחדר באופן קבוע, ועליו תליתי את כל הכובעים שיש לי.

אוכל: ברוסקטות, ירקות ועוגת טירה

גזרת האוכל כללה ברוסקטות (אני מאוהבת בכמה שהן טעימות לעומת העבודה הנדרשת), סלט קפרזה, ירקות חתוכים, וקצת נשנושים של גבינות וקרקרים.

השוס האמתי היה הקינוח שחברה טובה הכינה לי – עוגה של טירה! כי גם בבחורה בת שלושים מסתתרת נסיכה בת חמש. הטירה השתלבה היטב בצבעי הוורוד של המסיבה.

בתוכנית האמנותית: הרבה פנטומימה

על התכנית האמנותית הופקדה חברה אחרת שארגנה משחק בשם "פתקיות". אני לא הכרתי אותו קודם, אבל הרעיון הוא שכל אחד כותב על פתקים כמה אנשים או דמויות, ובהמשך שולפים את הפתקים מהכובע וצריך לנחש מי הן הדמויות: פעם אחת לפי הסבר, פעם שנייה לפי מילה ופעם שלישית בפנטומימה. הייתי קצת סקפטית, אבל כולן השתוללו מצחוק אז אולי אאמץ את המשחק גם לאירועים אחרים.

בסופו של דבר נהניתי מההכנות (אני חושבת שהחברות שעזרו לי לסדר את הדירה לקראת המסיבה כינו אותי בשלב כלשהו "בריידזילה", אבל אני סולחת להן. חוץ מזה, אפשר לחשוב שהן מכירות אותי מהיום), ונראה לי שהמסיבה הייתה די מוצלחת.

לחיי מסיבת הפינטרסט הבאה!